יום שני, 23 במאי 2011

עוגת כף קמח - הרגע המאושר ביותר בחיי


לפני כמה חודשים נירצו, חברי היקר והטוב, שאל אותי מה היה הרגע המאושר ביותר בחיי.
אז סיפרתי לו.

פורים 2009, אימי המופלאה שוב מאושפזת במחלקה האונקולוגית ברמב"ם. הגעתי לשם ביום חמישי בערב והבנתי שזה הסוף. לא עושים יותר טיפולים. אין בשביל מה. 
זו בשורה איומה לקבל, בייחוד כשמדובר באדם כל כך משמעותי וקרוב אליך. הרי לא יכול להיות שאין שום דבר שיציל אותה. זה פשוט לא ייתכן.

בסוף השבוע הזה, אימי זכתה בחדר פרטי, אותו חדר שבתחילת המחלה, כשעוד היינו תמימים ואופטימיים, ייחלנו שתקבל; ובסופה פחדנו ממנו פחד מוות. ה"חדר לבד" הזה, פירושו- 
קחו לכם זמן להיפרד מהאישה שאתם כל כך אוהבים. אנחנו מרחיקים אתכם משאר החולים במחלקה ומבני המשפחה שמלווים אותם, כי לא נותר לכם עוד הרבה זמן... 



היא שכבה בקצה החדר הגדול, לא דיברה, לא הגיבה. הבנתי שהיא דועכת לי מול העיניים ונטרפתי. לא יכולתי להרשות לעצמי להתרסק כי אחיי הקטנים היו גם הם שם, אבל המחשבות על הסוף הנורא שמחכה מעבר לפינה הוציאו אותי מדעתי.
כך עברו להם יומיים: אימי סובלת מכאבי תופת איומים שלא נותנים לה מנוח, האחיות נותנות לה עוד ועוד מורפיום ומדי פעם היא מתרוממת מהמיטה, באפיסת כוחות, בלי להוציא הגה, במבט מזוגג, נזקקת לעזרה.
עזרנו ככל שיכולנו, ניסינו להבין מה מפריע לה, ניסינו לקרוא את מחשבותיה וכמובן שלא הצלחנו.
היא לא יכלה לדבר- לא במילים ואפילו לא באמצעות הבעות פנים. אבל ניסינו בכל זאת וכך, כל פעם שהתרוממה- "ירינו" את כל מה שאנחנו יודעים לעשות: הרמנו את הכרית, החלפנו מצעים, קראנו לאחיות להמשיך את המורפיום...
כל מה שהיה אפשר כדי שהיא תסבול כמה שפחות.
וברגעי השקט, כשהיא שכבה במיטה, כל כך קרובה אלי ועם זאת כל כך רחוקה, חשבתי על כל הדברים שרציתי להגיד ולא אמרתי. רציתי לדבר איתה, לשמוע את קולה, לקבל ממנה חיבוק. באופן פרדוקסלי הייתי צריכה את אמא שלי שתעזור לי להתמודד עם כל הקושי הזה, להגיד לה שאני לא יכולה יותר... 
אבל כבר היה מאוחר מדי.
וכאילו לא דיי בזה, שכחתי את מכשיר הטלפון שלי בביתי שברמת-גן. לא יכולתי להתקשר לחתיך, לא יכולתי לבכות.

ביום שבת בלילה, כשהתארגנתי לרוץ לתפוס את הרכבת לתל אביב, אבי הגיע לבית החולים עמוס רעשנים. רתחתי מזעם. מה רעשנים עכשיו?! אז מה אם זה פורים? בשביל מה להרעיש לה? היא לא סובלת מספיק? הלכתי לתחנת הרכבת זעופה ועצבנית, לא לפני שקבעתי עם החתיך שיחכה לי בתחנה בתל אביב.

בזמן הנסיעה חשבתי שאני משתגעת. הייתי בלי טלפון, בלי יכולת לתקשר עם המשפחה שלי, בלי לדעת מה קורה עם אמא שלי. אחרי שעה מתישה הגעתי סופסוף לתל אביב והחתיך חיבק אותי ואמר לי שדודה שלי ביקשה שאתקשר אליה דחוף.
מייד התחלתי לבכות. מה כל כך דחוף?! למה הייתי צריכה ללכת משם? ובשביל מה אבא שלי היה חייב להביא את הרעשנים המגוחכים האלה?! ניסיתי למשוך את הקץ, לא להתקשר, אבל התקשרתי. 
לדודה שלי.


שני צלצולים.

"הלו?"
"הי, מה כל כך דחוף? מה קרה?"
"מה נשמע?"
"מה 'מה נשמע'? מה קורה עם אמא?"
"פפושה, את לא מזהה את הקול של אמא שלך?"

זו היתה אמא שלי, שענתה לטלפון של דודתי.
מסתבר שדקות ספורות אחרי שיצאתי מבית החולים, אבא שלי התיישב ליידה, עם פסטיבל הרעשנים ומגילת אסתר- ופתאום, מקיפאון מוחלט, היא התחילה לשיר איתו. פתאום הכל הסתדר.
דווקא אז לא הייתי שם וכמובן שלאף אחד לא היתה דרך להשיג אותי כי הסלולרי שלי, כזכור, לא היה איתי.

"אמא??? זו את??" התחלתי לבכות "כבר חשבתי שאני לא אשמע את הקול שלך יותר..."
"פפושה שלי, מה את דואגת? שתדעי לך שהייתי כל כך גאה בכם! איך עזרתם לי, ואיך טיפלתם בי. אני כל כך גאה!"
"מה? היית מודעת למה שקורה?" לא האמנתי למשמע אוזניי. 
"בוודאי"
"אבל לא הגבת, לא דיברת..."
"נכון, אני לא יודעת מה קרה לי. לא יכולתי לעשות שום דבר, אבל ראיתי הכל והבנתי הכל. את צריכה להבין שלפעמים יש שקיעות כאלה ואם זה יקרה לי שוב לא לדאוג, כי כמו שאני שוקעת- אני חוזרת חזרה"

כל כך התרגשתי. היה לי עוד המון מה לומר, לספר, לשמוע - -
אבל ניתקתי מהר את השיחה ושלחתי אותה להתקשר לשאר האחים שחיכו לשמוע אותה בדיוק כמוני.
וזה היה הרגע המאושר ביותר בחיי. 

אחרי השקיעה הזו היו עוד שקיעות ארוכות ומייאשות, שרק מבודדות מהן היא הצליחה לחזור.
מהאחרונה, ב 9 במרץ 2010, היא כבר לא תחזור לעולם.

עוגת כף קמח
אותה עוגה שזכתה לכינוי "עוגת טובה", אי שם בשנות השמונים...


 החומרים הדרושים לתבנית עגולה בקוטר 26 ס"מ
לתחתית (שהיא-היא ה"כף-קמח")
6    ביצים
1    כוס סוכר
1    שקית סוכר וניל
1    כף קמח!
1/2 כפית אבקת אפייה
4    כפות קקאו
2    כפות שמן צמחי (קנולה, למשל)

לקרם וניל
1    שמנת מתוקה
1    אינסטנט פודינג וניל (רצוי של אוסם)
1    כוס חלב
4    כפיות סוכר

לציפוי קרם שוקולד
100   גרם שוקולד מריר/חלב, מה שאוהבים. אני הכנתי עם מריר.
2       כפות סוכר
100   גרם חמאה
3       כפות חלב

הוראות הכנה:
שכבת הבסיס:
1.    מפרידים את הביצים ומקציפים את החלבונים עם הסוכר והסוכר-וניל לקצף חלק ויציב.
2.    מנפים יחד קמח+אבקת קקאו+אבקת אפייה ומקפלים אותם לקצף החלבונים.
3.    טורפים את החלמונים עם השמן ומוסיפים לתערובת. ממשיכים לקפל עד שהתערובת חלקה.
4.   אופים בתנור שחומם מראש ל180 מעלות במשך רבע שעה.
5.   מוציאים מהתנור ומצננים.

שכבת הוניל:
1.   מקציפים שמנת מתוקה, חלב, סוכר ואינסטנט פודינג וניל לקצפת יציבה מאוד.
2.   מורחים את קרם הוניל על שכבת הבסיס שהתקררה בינתיים. מכניסים למקרר.

ציפוי קרם השוקולד:
ממיסים יחד את כל חומרי הציפוי ומורחים על שכבת הוניל. מכניסים למקרר ומצננים לפחות 5 שעות, ומומלץ ליום שלם. העוגה טעימה במיוחד יום אחרי ההכנה.


שידרוגים ושכלולים למיטיבי לכת:
אחרי שטיפת מוח שדודתי האהובה עשתה לי בגנות שוקולד מריר (או כפי שהיא מכנה אותו: "מריר מדי"...) החלטתי לעשות את הציפוי עם 50 גרם שוקולד מריר ו80 גרם שוקולד חלב. לא חשבתי שמישהו ירגיש בזה ולא חשבתי לציין זאת בבלוג, עד שהבאתי את העוגה לעבודה והמזכירה האהובה עלי, עמיתה, אמרה לי שהעוגה הזו מצויינת כי:
א. היא לא עושה לה מיגרנה(!)
ב.   בציפוי שוקולד יש גם שוקולד חלב והוא לא רק מריר וזה ממש טעים.
נו, אם עמית אמרה- היא יודעת ואם היא שמה לב לשני סוגי השוקולד, אז כניראה ששווה לערבב ולתת אקסטרה לשוקולד חלב.


קצת על הקצפת חלבונים וקיפול תערובות:
חלבונים מומלץ להפריד כשהם קרים מהמקרר ולהקציף כשהם בטמפ' החדר.
בשלב שיש בועות בהירות צפופות- מתחילים להוסיף את הסוכר בהדרגה
הקצף יתבהר וימריא
הבועות תעלמנה לאיטן
מסלולי המקציף יתחילו להיראות בקצף
ולבסוף, נדע שהוא מוכן כשכוח המשיכה לא ישפיע עליו.
אפשר להפוך את קערת המיקסר והקצף לא יזוז ממקומו.

ואיך מקפלים?
הרעיון בקיפול הוא לערבב שתי מסות של חומרים בלי לפגוע בנפח שלהן.
בעזרת מרית עושים תנועות סיבוביות זהירות
 
מוסיפים את החלמונים
 
משמנים תבנית אפייה.
במקום לקנות עוד ועוד ספריי-שמן, מומלץ להצטייד במהממצ'יק הזה. 

שופכים לתוכו שמן מכל סוג שרוצים ומרססים.
יש הרבה מתחרים בשוק שלא מספקים את הסחורה. בבקבוקים הללו הפקק משמש כמעין פומפה- וכך השמן מרוסס באמצעות אוויר, בדומה לספריי שקונים בסופר.
אלא שברוב התרסיסים הפונקציה הזו עובדת גרוע, שלא לומר, לא עובדת כלל (האמינו לי, ניסיתי שלושה לפני שמצאתי את הספציפי הזה)

שופכים את התערובת על התבנית המשומנת ומכניסים לתנור. בצאתה מן התנור היא תהיה גבוהה ויפה
אבל היא עוד תצנח 
וזה בסדר.
מורחים את קרם הוניל על העוגה
לא צריך להשקיע יותר מדי בליישר אותו, בין כה וכה יהיה עליו קרם שוקולד.
מה שכן, זו צריכה להיות שכבה אחידה.
ומעל לכל
ציפוי השוקולד!
אחרי קירור ראוי של לילה לפחות- הציפוי יתקשה ויהיה טעים ומתפצפץ


33 תגובות:

  1. קראתי חלק מהפוסטים שלך , ומעבר לכתיבה המעולה לא יכולתי שלא להתרגש מהמחווה המקסימה הזאת שלך לאמך ז"ל.
    מאחלת לך עוד הרבה שנים קסומות מלאות באוכל מצוין ומתכונים נהדרים.

    נטלי

    השבמחק
  2. מרגש ומצמרר. אין לי מילים...

    השבמחק
  3. יו! אנחנו מכירים וריאציה מאד דומה של העוגה הזו, ואצלינו היא נקראת "קרם על קרם". וגם אין בה קמח :-)
    הבסיס הוא עם אינסטנט שוקו (קצף ביצים, וחלמונים). אבל יש מצב שאני מנסה את שלך בפעם הבאה כי אני לא מתה על הבסיס.

    ו.. (או שהייתי צריכה להתחיל בזה) את כותבת מאד מרגש. והמחווה הזאת לאמך (ולעצמך..) מקסימה. החזרת אותי כמעט שנה אחורה, עברנו תהליך דומה (אותה מחלה..) עם חמותי.

    השבמחק
  4. אנונימי13 יולי, 2011

    עוגה מהממת ומדהימה אני מכינה אותה שנים , למדתי אותה מאמא שלי המקסימה שתחיה. היא למדה אותה מאישה אחרת בקיבוץ , אישה שאיננה עוד העוגה אצלנו נקראת עוגת מרים קורול על שם אותה אישה נהדרת.

    תודה.

    השבמחק
  5. איזה פוסט מרגש ועצוב. את כותבת מאוד יפה. והרעיון של הבלוג כולו מאוד מאוד יפה ונוגע.

    השבמחק
  6. לעזאזל, העוגה הזו לא יוצאת לי מהראש. אני חייבת לנסות להכין אותה. אבל אין לי מיקסר. אוףףף

    השבמחק
  7. תודה רבה עלמה, חיממת את ליבי...

    השבמחק
  8. אנונימי22 ינואר, 2012

    שלום. המתכון נהדר והעוגה עוד יותר. ממש ללקק האצבעות. הבעיה היחידה היא שלא הספיקו 15 דקות בתנור לתחתית אלא אם כן היא צריכה להישאר נוזלית. אני אפיתי שוב ושוב עד התייצבות. לדעתי בסביבות ה -45 דקות. יצא נהדר והתחסל במהירות. אני גם שמה במקפיא וזו עוגת מוס. תודה אפרת

    השבמחק
    תשובות
    1. אנונימי19 מרץ, 2014

      גיליתי את הבלוג שלך היום! את מרגשת ! וגרמת לי להזיל דמעות ...
      המחווה לאימך ז"ל עושה בי צמרמורת, ואני בקלות הצלחתי להתחבר אלייך... כאחת שאיבדה את אביה מאותה מחלה ארורה...
      מחזקת ושולחת חיבוק מתוק כמו הבלוג שלך

      מחק
  9. אנונימי01 מרץ, 2012

    בלוג מקסים ונוגע ללב... העוגה מעולה ואצלנו היא נקראת עוגת קרמבו, מעניין למה?

    השבמחק
  10. נחמה- קראתי את הפוסט והתרחב לי הלב.
    היום בדיוק עברו עשר שנים מאז שאבי נפטר מסרטן. הוא היה בערך בגילה של אימך וגם אצלנו הכל דהר מהר מידי אל הבילתי נמנע.
    כשקראתי את הפוסט, שמחתי בשבילכם על התקופה הנוספת שהרווחתם עם אמא שלך. אני יודעת שזאת שמחת עניים (ויתומים) אבל גם היא מחממת קצת את הלב.

    השבמחק
  11. אנונימי24 מאי, 2012

    ריגשת אותי. תודה לך. הולכת להכין עכשיו את עוגת התפוחים. חג שמח, מלא באור ופריחה!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה! חג שמח גם לך!

      מחק
  12. אנונימי25 מאי, 2012

    זה מתכון מאוד דומה לעוגת שנקראה אצלנו עוגת גלידה ואמא שלי אפתה לי בכל יום הולדת. את מרגשת ומקסימה כל כך. אני שולחת לך חיבוק מרחוק. את בת נהדרת לאמא שלך ואני בטוחה שהיא גאה בך

    השבמחק
  13. אנונימי02 יוני, 2012

    בלוג מרגש, אנחנו קראנו לעוגה עוגת יום האם, כבר לא זוכרת למה.

    השבמחק
  14. אנונימי24 ספטמבר, 2012

    בגעתי לכאן בעקבות העוגה ומה שאני אקח איתי זה את הסיפור. אני יושבת עכשיו מול המחשב עם דמעות. תודה ששיתפת.

    השבמחק
  15. אנונימי29 ספטמבר, 2012

    הי,
    את כותבת מקסים ומרגש!
    רציתי לשאול לגבי המרית בה את משמשת - היכן נקנתה? ומה הגודל שלה?
    תודה רבה!
    יולי

    השבמחק
    תשובות
    1. הי יולי, תודה! :)
      יש לי כל כך הרבה מריות שהייתי צריכה לבדוק בדיוק באיזו השתמשתי בפוסט הזה, ודווקא זו שכאן - כל כך פשוטה, של סולתם :)
      זו המרית:
      http://www.radad.co.il/itemsf90a.html?cat=21&p=4

      מחק
    2. תודה רבה על התגובה המהירה :)
      יכול להיות שלא הסברתי את עצמי נכון (כנראה יש לכך שם אחר) התכוונתי לכלי (כנראה לא מרית :) ) בו את משתמשת ליישור קרם הוניל בתמונה הרביעית מהסוף. סליחה על חוסר הבהירות וחג שמח!

      מחק
    3. אם כך - מדובר בספטולה :)
      הספטולה שלי היא של רוסו.
      חג שמח גם לך! :)

      מחק
  16. אנונימי29 ינואר, 2013

    נחמה יקרה,

    אני יושבת עם בני הראל המתוק ויחד אנו מתענגים על המילים והתמונות שלך.

    המשיכי לתאר לנו בדרכך החכמה , המרגשת והאנושית כל כך .

    מאמא ובן, חוה והראל.

    השבמחק
  17. אנונימי24 מרץ, 2013

    שאלה קטנה - אם אני רוצה לאפות את העוגה הזו כשרה לפסח - במה ניתן להחליף את כף הקמח?

    תודה וחג שמח

    אגב, סיפור מרגש בהחלט - הרבה בריאות ואושר

    השבמחק
    תשובות
    1. הי, מקווה שלא מאוחר מדי. תמירי את כף הקמח בשליש כף קמח מצות, שליש כף קמח תפוחי אדמה ושליש כף שקדים טחונים.
      חג שמח!!

      מחק
  18. מקסים.
    נשמע שיש לך משפחה כזאת נהדרת ומלוכדת, ושאת הצלחת לקחת את השברים והעצב ולהמשיך עם המשפחתיות הנפלאה הזאת, לקחת את הלפיד ולהמשיך את זה עם אקסטרות ותוספות וציפויי שוקולד נפלאים.

    השבמחק
  19. גם אמא שלי מכינה את העוגה הטעימה הזו רק שזה עם בסיס אינסטנט פודינג שוקולד ואנחנו קוראים לה : עוגת דליקטס :)))) זאת העוגת יומולדת שלי :)

    השבמחק
  20. אנונימי06 נובמבר, 2013

    אצלנו היא נקראת עוגה מתגלצ'ת או עוגת גליצ'ה, כי היא מתגלשת ישר לבטן.

    השבמחק
  21. אנונימי24 דצמבר, 2013

    אני כל כך נהנית לקרוא את הבלוג שלך. ניסיתי להיכנס לקישור של מיכל תרסיס השמן, ולא הצלחתי. איפה ניתן להשיג כזה?

    השבמחק
  22. אנונימי24 דצמבר, 2013

    תודה מצאתי!

    http://www.casai.co.il/139570/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99-%D7%A9%D7%9E%D7%9F-%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%95%D7%A2%D7%99

    השבמחק
  23. אנונימי18 מרץ, 2014

    היי נראה מעולה.
    האם ניתן להכין בתבנית מרובעת חד פעמית? אם כן איזה גודל?
    תודה רבה

    השבמחק
    תשובות
    1. בהחלט, תבנית סטנדרטית, נראה לי ש20*30. בהצלחה!

      מחק

זה אולי נראה מסובך לכתוב תגובה- אבל זה לא :-)
ביחרו לעצמכם שם או הגדירו "אנונימי", כתבו תגובה, ליחצו על "פרסם הערה" והקישו את צירוף האותיות שיינתן לכם. זהו! התגובה נשלחה :-)