יום ראשון, 31 ביולי 2011

מנויי הבלוג היקרים שלי,

לצערי בעקבות תקלה טכנית מעיקה לא קיבלתם עדכונים על שני הפוסטים האחרונים.
אני מרגישה מחוייבות לעדכן אתכם, לפחות כדי שתדעו מה עלה בגורל עוגת הגבינה בתחרות העוגות :-)


אם כן- אלו הפוסטים שככל הנראה החמצתם:


טראפלס שוקולד מעולים עם ייסורי מצפון בצידם
תמונות וסיפור תחרות העוגות


יום נעים ובשורות טובות,
נחמה :-)

יום שלישי, 19 ביולי 2011

מה היה קורה אילו - טראפלס מעולים


מאז אותו יום שחור שגיליתי שאימי חולה במחלה הארורה הקפדתי להימנע משאלות ה"מה היה קורה אילו?"
מה היה קורה אילו היינו מגלים את זה בזמן?
מה היה קורה אלמלא היו גרורות?
מה היה קורה אילו המחלה היתה פורצת רק עוד עשרים שנה?
שלושים שנה?
מה היה קורה אילו לא היתה פורצת כלל?

אבל בזמן האחרון אני על סף התמוטטות ויש שאלה אחת ויחידה שלא נותנת לי מנוח:
מה היה קורה אילו אימי המופלאה היתה עדיין בחיים?
מה היה קורה? לאחי הגאון היתה אמא שתלווה אותו כשהוא מתגייס לצבא. זה מה שהיה קורה.

יום ראשון, 10 ביולי 2011

אאוטינג חסר תקדים - חברים, אני צריכה את עזרתכם! :-)

פוסט חדש, ללא מתכון, רק עם בקשה קטנה...

זוכרים את עוגת טובה? אז העוגה הזו (ועוד שתיים שלי) נכנסו לתחרות עוגות.
יותר משאני רוצה את הפרס אני רוצה לזעוק ושכל העולם יידע:
"זו העוגה של אמא שלי!!"


אמנם העוגה מפורסמת בבלוג, אבל זה לא מספיק לי. אתם מבינים, בהרגשה שלי, ככל שיותר ויותר אנשים ינסו את העוגה (ואני מרשה לעצמי להמר שגם יתאהבו בה מייד לאחר שיטעמו ממנה) -כך אימי המופלאה תמשיך להתקיים, איכשהו, ביקום הזה.
אני יודעת שזה משונה ואולי אפילו מגוחך, אבל זו האמת.
אני רוצה שעוד ועוד אנשים יחשפו למתכונים שלה ואם צריך לבחור אחד- הרי שהוא ללא ספק-
המתכון הזה.

יום רביעי, 6 ביולי 2011

מסתבר שהדחקתי - טארט תפוחים / פאי תפוחים / עוגת תפוחים

עוגת תפוחים משגעת
(משהו מוזר בתמונה הזו, לא? היא ניראית כאילו נלקחה היישר מספר בישול משנות השמונים המוקדמות.... )











לפני הרבה (מדי) שנים, סיפרה לי אישה יקרה על האובדן של סבתא שלה. המשפחה שלה ידעה שימיה של סבתהּ ספורים והיה לה מזל שהיא הספיקה והשכילה להיפרד ממנה. במסגרת תהליך הפרידה, כשישבה לצד מיטתה, היא דאגה לבקש ממנה שתכתיב לה את המתכונים שלה שהם כל כך אהבו, שיישארו להם למזכרת.

הסיפור הזה הדהד באוזניי בחודשיה האחרונים של אימי. מצד אחד- למרות הרופאים מבשרי הרעות היינו אופטימיים עד הרגע האחרון והרי אין שום סיכוי שהיא לא תחלים בסופו של דבר. מצד שני- אם אמא שלי תלך לי ולא יהיה לי המתכון לעוגת הגבינה המפורסמת שלה- זה יהיה כל כך עצוב... אמא שלי זכרה את המתכון בעל פה וידעתי שאין סיכוי שאמצא אותו כתוב בשום מקום. והעוגה הזו, היא היתה כל כך מזוהה איתה... הייתי חייבת את המתכון אבל לא העזתי לבקש. היה ברור שברגע שאני מבקשת ממנה את המתכון אני מכירה בעובדה שזהו. עוד מעט הכל נגמר ואני חייבת מזכרת. ואם אני אעז להרים ידיים אז בטח שהיא תיכנע אחריי.
ואני? מסתבר שהדחקתי. 

ואז היא נפטרה לי. לנו. ובשבעה טסתי לאוצר המתכונים וחיפשתי וחיפשתי וחיפשתי וחיפשתי ו...
אין.