יום שישי, 24 במאי 2013

שקשוקה תרד - הטיפול הראשון



השבוע שוב נשבר לי הלב.
כל פעם שאני שומעת על אמא שמפסידה לסרטן הארור, אני מתרסקת. אני נזכרת ברגעים חשוכים שאני כל-כך משתדלת להדחיק, ומתמלאת רחמים על היתומים "החדשים".
השבוע זו היתה פינצ'י מור. התעוררתי בבוקר וגיליתי שהיא נפטרה. סרטן מעי ארור, כמו זה שהיה לאימי המופלאה.
ראיתי ראיון עם הבת שלה ולא הצלחתי לעצור את הדמעות.
זה לא פייר לאבד אמא.
זה פשוט לא פייר.

כשאמרתי פעם את המשפט הזה לאישה שאהבתי, היא אמרה: "מה זה 'לא פייר'? ככה זה".
כן, ככה זה. ככה זה כשיש לך אמא. יש דברים שקל להגיד.

יום שני, 13 במאי 2013

קינוחים למסיבות - על חתונות, שבועות ומה שביניהן.


בשעה טובה ומוצלחת אחותי הקטנה התחתנה!
בשבועות האחרונים (ויש שיאמרו - בחודשים האחרונים...) התעסקתי בעיקר בחתונתה המהוללת.
לפני חודשיים בערך החלטתי שכדי להימנע ממצב מביך להחריד, בו אני לובשת בחתונה של אחותי הקטנה שמלה הזהה לזו שלובשת סתם אורחת, אין לי ברירה אלא לתפור שמלה לעצמי.
דבר אחד היה ברור - השמלה תהיה אדומה.
דבר נוסף היה ברור - היא תהיה חתוכה במותן, בהשראת מד מן ושנות השישים העליזות.
מעבר לזה לא ידעתי דבר. 
באשר לצבע, הרי שאדום, (כמו גם צהוב וכחול...) הוא צבע שנוא על החתיך (אוהד מכבי חיפה וירוק בנשמתו), והוא התנגד נחרצות, אבל אני התעקשתי. 
א-ד-ו-מ-ה. ככה אני רוצה אותה.
לילות שלמים ישבתי וניסיתי לפצח גיזרה. לא מבורדה ולא משום גיזרה קיימת. שוב, במסגרת החשש לגלות את אותה שמלה על מוזמנת-חתונה מקרית, החלטתי לבנות גיזרה מאפס (מה שנקרא "תדמיתנות" בשפה המקצועית). מהון להון, מצאתי את עצמי נאבקת בסרגל אריסטו וסרגל עקלתון ומנסה להבין איך, לכל הרוחות, יוצרים גיזרה של חצאית מתנפנפת (ושגיאה רדפה שגיאה... מי שמבין בתדמיתנות ודאי יראה פה את השגיאה האיומה שכמעט ועלתה לי ביוקר, אלמלא עליתי עליה בזמן...)