יום שבת, 31 באוגוסט 2013

עוגת גבינה אפויה / טורט גבינה - "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר"

עוגת גבינה אפויה של טובה רון
כשהדחקתי עדיין לא הבנתי שאני מדחיקה. אמא שלי חולה והיא עומדת לנצח. במשך שנה שלמה הייתי משוכנעת בזה, ובמשך שנה שלמה לא נתתי למציאות להפריע לי.
עד המחלה הייתי האדם הפסימי ביותר עלי אדמות. לכאורה אני לא נראית פסימית. אני בחורה שמחה, באופן כללי. אבל כל עוד עננה שחורה מרחפת, או עומדת לרחף מעלי - אני משוכנעת שהכל הולך להיות רע מאוד. 
כשהתחילו לאימי המופלאה כאבי הבטן הבלתי נסבלים הייתי סטודנטית ופרנסתי את עצמי בזכות עסק קטן ליצירה בזכוכית. רוב הזמן מכרתי את עבודות הזכוכית שלי בEbay, אבל אחת לשנה היה יריד אמנים במקום בו גדלתי ואז הייתי מעמיסה את שלל הזכוכיות שלי לכיוון העמק, למכירה השנתית. אימי המופלאה היתה יושבת איתי, היינו מרכלות בלי סוף ומוכרות מעת לעת.
הפעם האחרונה שזכיתי לזה היתה כשהיא בדיוק גילתה שמשהו רע נורא עומד לקרות, ואני רק הרגשתי את שאריות תחושותיה באויר. היא ישבה מולי עם חברת ילדות שלה, הן לא הפסיקו להתלחש ביניהן וזה הוציא אותי מדעתי. אמא שלי לא הסתירה ממני כלום. שום דבר. היא היתה מספרת לי הכל ומתייעצת איתי בהכל, ופתאום, לנגד עיני, היא מתלחשת. מסתירה.