יום שישי, 26 בדצמבר 2014

טארט שוקולד, שוקולד ושוקולד - עוגת יום-ההולדת שלי

טארט שוקולד
לאחרונה יוצא לי לחשוב יותר מתמיד על אימי המופלאה. פתאום אני נזכרת בכל מני אירועים מכוננים שלא ייחסתי להם חשיבות כשקרו, ומבינה שהיא לגמרי ידעה שהסוף לא בהכרח יהיה החלמה.
באחד מימי שלישי ברמב"ם, בעודה מחוברת לכימותרפיה, הצעתי לה לבוא אלי לרמת גן ושנלך לראות את ההצגה "מקווה" יחד. זו היתה הצעה לא רלוונטית, כי הסבירות שאמא שלי תבוא לרמת גן בשביל לראות הצגה היתה כל-כך לא סבירה, אבל משום מה בכל זאת הצעתי, ואימי המופלאה ענתה: "אני אשאל את אמא שלי!" היא שאלה את סבתא, שתיהן צחקו, והיא באה! עזבה את העמק הירוק תמיד ובאה איתי בלילה קר לראות תיאטרון בתל אביב. מי היה מאמין. כל-כך לא הגיוני וכל-כך מרגש. באותו ערב התברר שזו היתה ההצגה האחרונה של "מקווה". לא ידענו את זה לפני כן. גם זה היה מאוד מרגש. היתה תחושה חגיגית באוויר, קצת סוף, קצת התחלה. של מה? לא ברור.

לא הגיוני שאמא שלי תבוא לתל-אביב כך סתם, ביום חול, כדי לראות איתי הצגה. לא הגיוני שהיא תישאר לישון. על הספה!
כלום לא הגיוני והכל קרה. והיום, בראיה רטרוספקטיבית ברור לי מה שהייתי צריכה להבין כבר אז: אמא שלי רצתה לייצר לי זיכרון מוחשי ונפלא, של זמן איכות של שתינו - מחיי הבוגרים.

אחרי שעזבתי את הבית, הקשר המיוחד שלנו נשמר היטב, אך התבסס ברובו על שיחות טלפון. 5 פעמים ביום לפחות, כל יום. והנה פתאום, בלי למצמץ, היא שואלת את סבתא שלי אם היא מרשה לה לישון אצלי.

כל כך הרבה שנים תכננו שתינו ללכת ל"מקווה" וכל פעם זה לא יצא. דווקא כשהיתה לגמרי חולה, באמצע סשן טיפולים מעיק, דווקא אז זה יצא, ועד שסופסוף הצליח לנו לייצר ערב בלתי נשכח של אמא ובת - זו היתה ההצגה האחרונה.
מחלצים את מוס השוקולד בקלות בעזרת מבער

בשנתיים האחרונות התחלתי נוהג חדש של עוגות יום-הולדת לעצמי. כמה עובדים אצלינו חוגגים יום הולדת בסמיכות (מזל קשת :)) ואנחנו עושים מיני פסטיבל.
השנה, בהשראת פריז אהובתי שכל כך נהנתי לחגוג בה יום הולדת, בהשראת אהבתי הבלתי נגמרת לשוקולד ובהשראת כריסוף מישלק האגדי - הכנתי לעצמי טארט שוקולד, שוקולד ושוקולד. האמת היא שלא תכננתי להפוך את העוגה לפוסט, כך שאין תמונות מההכנה, וגם התמונה הסופית צולמה בנייד לצערי, אבל בשל הבקשות הרבות למתכון - החלטתי להעלות אותו על הכתב.
זו עוגה כיפית, מלאת מרקמים, חגיגית וקצת מסובכת. הרבה שלבים, אפשר לעשות במשך כמה ימים ולהקפיא, ולחבר את הכל ברגע האמת.
תהנו! :)
טארט שוקולד, שוקולד ושוקולד
טארט שוקולד, שוקולד ושוקולד

בצק פריך (המתכון מתאים לשתי תבניות בקוטר 24, אפשר להקפיא את השאריות)
300 גרם קמח לבן מנופה
120 גרם אבקת סוכר
200 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
1 כפית מחית וניל/תמצית וניל
1 ביצה טרופה

ההכנה:
במעבד מזון שמים קמח, אבקת סוכר, וניל וחמאה ומעבדים עד להיווצרות פירורים. מוסיפים את הביצה ומערבבים רק עד שנהייה כדור בצק. משטחים את הכדור מעט, עוטפים בניילון נצמד ושומרים במקרר כשלוש שעות.
לאחר הקירור מניחים את הבצק על נייר אפייה, מעליו מניחים נייר אפיה נוסף ומרדדים במערוך לעובי של 3 מ"מ. השימוש בשני ניירות אפייה יקל עליכם את הקושי שבלרדד בצק פריך. אפשר לוותר ולרדד על משטח נקי אם רוצים.
קורצים מהבצק עיגולים בקוטר מעט יותר רחב מתבניות הטארטלטים. מניחים עיגול בצק על כל תבנית, מכסים בניילון נצמד וממלאים במשקולות/קטניות כלשהן שישמשו כמשקולת.
אופים בתנור שחומם מראש ל180 מעלות כעשר דקות, מוציאים מהתנור, מסירים את המשקולות והניילון הנצמד ואופים שוב בטמפ' של 150 מעלות כחמש דקות, עד שהבצק מזהיב.
מצננים.


מוס שוקולד - יש להצטייד ברינג עגול בקוטר 22 ס"מ.
250 מ"ל חלב
75 גרם סוכר
חצי מקל וניל
3 חלמונים
30 גרם קורנפלור
150 גרם שוקולד חלב
120 גרם שמנת מתוקה מוקצפת לקצפת

ההכנה:
מכינים קרם פטיסייר:
מרתיחים את החלב וחצי מכמות הסוכר (כדי שהחלב לא יידבק לדפנות הסיר). בינתיים, בקערה נפרדת, טורפים חלמונים. מוסיפים את יתרת הסוכר וטורפים (כדי להימנע מהיווצרות גושים). מרוקנים את מקל הוניל ומוסיפים את תוכנו לחלמונים. מוסיפים את הקורנפלור ומערבבים ליצירת תערובת הומוגנית.
כשהחלב רתח שופכים אותו באיטיות לקערת החלמונים תוך טריפה מהירה. מחזירים את התערובת לסיר ומערבבים כל הזמן. כשהמסה מתעבה, מערבבים במשך דקה נוספת עד היווצרות בועה אחת ויחידה - ומסירים מהאש. 
לקערה אחת, בה מונח כבר שוקולד החלב, שופכים את הקרם דרך מסננת (כדי להימנע מלהכניס פנימה חלמונים שנקרשו). מערבבים היטב, מניחים בצמוד לקרם ניילון נצמד ומעבירים למקרר לקירור מוחלט.
כשהתערובת התקררה, מעבירים אותה לקערת המיקסר ומערבבים באמצעות וו גיטרה במהירות בינונית, לקבלת קרם חלק.
מקפלים פנימה את הקצפת (בשלוש פעמים) עד לקבלת קרם משגע :)
מזליפים את הקרם לרינג בקוטר 22 ס"מ בעל שוליים נמוכים ומקפיאים. שימו לב: הכמות פה יותר גדולה ממה שצריך למתכון. היות שזה מתכון מעולה, אני ממליצה להזליף את השאריות לתבנית סיליקון שקעים ולהשתמש במוס הקפוא בקינוחים אחרים.

גנאש שוקולד מריר:
250 מ"ל שמנת מתוקה
300 גרם שוקולד מריר שבור לקוביות קטנות.
ההכנה:
מביאים את השמנת לסף רתיחה ושופכים על השוקולד. ממתינים דקה-דקה וחצי וטורפים במטרפה עד שהתערובת אחידה. מעבירים לשק זילוף עם צנתר גדול חלק ושמים במקרר. שימו לב - יש לבדוק את הגנאש מעת לעת כדי שלא יתקשה יותר מדי ולהזליף בדיוק כשמגיע למרקם זילוף נוח.

דפי שוקולד חלב:
100 גרם שוקולד חלב (מעולה)
ההכנה: (אין צורך לטמפרר :))
ממיסים את השוקולד, שופכים על גבי נייר אפיה. שמים מעל נייר אפיה נוסף ובעזרת מערוך יוצרים שכבת שוקולד דקיקה. מומלץ לעשות את כל הפעולה הזו על גבי קרש חיתוך גדול. מעבירים למקרר (ולכן נדרש קרש החיתוך - להעברה קלה של הדפים עם השוקולד ביניהם).
לאחר שהשוקולד מתייצב, שוברים חתיכות בחופשיות. שומרים במקרר.

קישוט נוגטין קקאו (דרוש מדחום. אבל זה רק קישוט. אם אין מדחום, אפשר לוותר על הנוגטין)
3 גרם פקטין
150 גרם סוכר
90 גרם חמאה
50 מ"ל חלב
50 גרם גלוקוזה
200 גרם פולי קקאו גרוסים
ההכנה: (גם פה הכמות גדולה בהרבה ממה שצריך. אפשר לאפסן את השאריות במקפיא ולקשט באמצעותו שאר קינוחים ועוגות)
מחממים תנור ל180 מעלות.
מערבבים את הסוכר והפקטין היטב.
ממיסים על אש קטנה את החמאה ומוסיפים את תערובת הסוכר והפקטין.
מוסיפים את החלב, הגלוקוזה והקקאו ומבשלים תוך בחישה עד שהתערובת מגיעה לטמפ' של 110 מעלות.
מסירים מהאש ושופכים מיד על משטח סיליקון בצורה אחידה. התערובת צריכה להיות דקה יחסית.
אופים בתנור בין 10-20 דקות - נזהרים מאוד שלא יישרף. ככל שהשכבה דקה יותר, כך משך האפיה קצר יותר.
מוציאים מהתנור, מחכים שהנוגטין יתקרר לגמרי ושוברים לחתיכות קטנות.

דיסקית קראנץ':
100 גרם שוקולד חלב מומס
125 גרם פרלינה לוז
50 גרם פייטה פיוטין
50 גרם ברס לוז
40 גרם חמאת קקאו מומסת
מערבבים היטב את כל החומרים ומוזגים על גבי ניר אפיה. מניחים מעל ניר אפיה נוסף ומרדדים ליצירת משטח בעובי 0.5 ס"מ. מעבירים לקירור במקרר לכמה דקות, עד שמשטח השוקולד קשה, אך לא קשה מדי וניתן לקרוץ ממנו עיגול גדול בקלות.
באמצעות רינג מתכת בקוטר 20-22 ס"מ קורצים עיגול מושלם. שומרים בקירור.
טיפ: מי שיודע לטמפרר שוקולד - עדיף ומומלץ לטמפרר את השוקולד, לוותר על חמאת הקקאו ולהמשיך כרגיל. 

טראפלס: (גם פה - יוצאת כמות גדולה יותר ממה שצריך, אפשר ורצוי להקפיא טראפסל)
200   גרם שוקולד מריר
125   מ"ל שמנת מתוקה (קופסא אחת)
1      כפית תמצית וניל מעולה/משחת וניל
10    גרם גלוקוזה (אבל לא להיכנס להיסטריה אם אין. לא הכרחי) 
         אבקת קקאו לציפוי.
הוראות הכנה:
1.    מכינים גנאש: שמים את השמנת ותמצית הוניל בסיר קטן ומביאים לסף רתיחה. יוצקים את השמנת על השוקולד, ממתינים דקה ומערבבים במרץ עד לאיחוד מושלם (במטרפה זה מתערבב מהר וביעילות!). 
2.   מצפים תבנית מלבנית/קופסת פלסטיק רחבה יחסית בניילון נצמד ויוצקים את תערובת השוקולד. משם מעבירים למקרר לארבע שעות לפחות או עד שהתערובת מתייצבת.
3.    מוציאים (בקלות, בזכות הניילון הנצמד) את השוקולד שהתקשה לקרש חיתוך, מסירים את הניילון וחותכים פסים ברוחב 1 ס"מ. כל פס חותכים לריבועים באורח 1-2 ס"מ (תלוי אם רוצים מלבן או ריבוע). כמובן שאפשר לעשות גדלים שונים ו/או אבסטרקטיים שזה מה שאני עשיתי :-) כל מרובע מצפים היטב באבקת קקאו, ניתן להעזר במזלג כדי להבטיח ציפוי אחיד.

ההרכבה:

1. מוציאים את הבצק הפריך האפוי מהתבנים ומניחים על צלחת הגשה.
2. מחלצים את מוס השוקולד מהתבנית (עם סכין דקה מאוד או בעזרת מבער) ומניחים במרכז הטארט.
3. מניחים מעל את דיסקית הקראנץ'.
4. מזליפים בין דפנות הקראנץ' לבין המוס את הגנאש וממשיגים להזליף מעל דיסקית הקראנץ' כך שהיא לא תיראה כלל.
5. נועצים שברי נוגטין ושברי דפי שוקולד חלב על גבי הגנאש.
6. מפזרים טראפלס בצורה חופשית (כמו את שאר הקישוטים... הכל פה בצורה חופשית!)
7. מפזרים פצפוצי שוקולד חלב (קונים בחנויות מתמחות, זה נראה כמו מיני קליק).



יום שישי, 26 בספטמבר 2014

משחק לזכר אימי המופלאה / טארטלט שוקולד-חלבה


דבר ראשון - 
חג שמח!
ושנה טובה, כמובן :)




הכל התחיל מזה שלפני כמה שנים החלטתי לפתח משחק לזכר אימי המופלאה.
הפנטזיה היתה מאוד ברורה ומדוייקת: לוח משחק ענק שסביבו כולם יושבים, קלפי חידות, קלפי תמונות - הפקה.
אלא שבמירוץ היומיומי שלי נגד הזמן, המשחק הזה נדחק לתחתית רשימת המטלות שוב ושוב: הוא דרש המון השקעה וכל שנה עברה בלי שעשיתי דבר כדי לקדם את הרעיון.

לפני כמה שבועות, ברגע של כנות עם עצמי, הבנתי שהמשחק המסובך הזה, אם ייצא לפועל, יהיה עוד הרבה זמן ומנגד, כבר זמן רב מדי שאימי המופלאה לא זכתה להפקת זיכרון ראויה. ובעודי מהרהרת בה ונזכרת ברגעים משותפים - זה היכה בי. ההפסד.
ההפסד העתידי של כל הנכדים שעוד יהיו לאימי, שלא יזכו לעולם להכיר אותה, שלא יזכו לדעת איזו אישה נפלאה ומופלאה היתה סבתא שלהם, שהיום היא תמונה על הקיר.


נחרדתי. לא רציתי בשום אופן שאמא שלי תהיה תמונה על הקיר עבור הילדים שלי או עבור האחיינים שלי. הרי היא היתה עולם ומלואו. היו לה תחביבים, משפטים קבועים שנהגה לומר, מתכונים אהובים, חברים טובים... חיים שלמים! והיום מה? תמונה?



פתאום הבנתי, שיותר משאני צריכה הפקת זיכרון ראוייה שתגרום למשפחה שלי לשחק ולהיזכר בה, אני צריכה משחק לדורות הבאים: שיישמעו על דברים שעשתה עבורנו, מקומות שגרה בהם, מקומות שעבדה בהם, דברים שהיא לא הרשתה לנו לעשות... הכל!



מרגע לרגע הבנתי שהמשחק הענק יכול לחכות. בינתיים אכין משחק אחר, פשוט יותר להכנה, אבל לא פחות מהנה:

רביעיוטובה! 
משחק רביעיות לזכר אימי המופלאה, טובה רון.


העבודה על המשחק היתה מרגשת וקשה כאחד. נזכרתי בדברים ששכחתי, גיליתי דברים שלא ידעתי, בכיתי בלי סוף, צחקתי בקול רם, שאלתי שוב ושוב את אחיי את אותן שאלות ואפילו גיליתי, למרבה הבושה והגאווה גם יחד, שהחתיך זוכר דברים על אימי שאני עצמי אינני זוכרת.


אבל הדבר שריגש אותי יותר מכל במהלך ההפקה הזו, היה שפתאום הבנתי את הסוד. הבנתי מה היה סוד הקסם שלה, שגרם לנו, ארבעת הילדים שלה, להיות תמיד כל-כך פתוחים איתה, לאהוב אותה בלי סוף, לשתף אותה, להאמין בה, להעריץ אותה ולהעריך אותה.

אמא שלי, יותר מכל דבר אחר, פשוט כיבדה אותנו. כיבדה אותנו כבני אדם וכיבדה אותנו כילדים שלה, אבל קודם כל כבני אדם.


וכשכתבתי את זה באחד הקלפים, אחותי היפה צחקה עלי שלא היה לי משהו "אמיתי" לכתוב תחת הקטגוריה: "דברים שטובה עשתה עבורנו".

אבל מה יותר חזק מזה? מה יותר אמיתי מזה? אמא שלי, יותר מכל דבר אחר -
כיבדה אותנו. פשוט כך.

אני במתח עצום לקראת חלוקת המשחקים למשפחה ולחברים אהובים של אימי המופלאה ואני כל כך מקווה שהמשחק לא יעלה אבק על המדף, אלא באמת ישחקו בו. ישחקו ויזכרו את אימי המופלאה, שהיתה עולם ומלואו והיום היא איננה.
את הקלפים המקסימים עיצבה רעות דומיניץ המקסימה לא פחות! תודה, אהובה! :)
טארטלט שוקולד-חלבה, מוקדש באהבה גדולה לדודה אורלי

החומרים הדרושים: 16 טארטלטים קטנטנים או 8 בגודל סטנדרטי
לבצק פריך בניחוח וניל
150 גרם קמח
60 גרם סוכר
כפית מחית וניל או גרגרים ממקל וניל שלם
90 גרם חמאה קרה מאוד, חתוכה לקוביות
1/2 ביצה. מה זה חצי ביצה? שוברים ביצה, טורפים, שוקלים ומשתמשים רק בחצי.

לקרם חלבה
1/3 כוס דבש
1/3 כוס טחינה גולמית

לדיסקיות קראנץ'
100 גרם שוקולד חלב מומס
125 גרם פרלינה לוז
50 גרם פייטה פיוטין
50 גרם ברס לוז
40 גרם חמאת קקאו מומסת

לטבעות הטאפלס
150 גרם שוקולד מריר
90 מ"ל שמנת מתוקה

לקישוט נוגטין קקאו (דרוש מדחום. אבל זה רק קישוט. אם אין מדחום, אפשר לוותר על הנוגטין)
3 גרם פקטין
150 גרם סוכר
90 גרם חמאה
50 מ"ל חלב
50 גרם גלוקוזה
200 גרם פולי קקאו גרוסים


הוראות הכנה:

בסיס בצק פריך בניחוח וניל:
שמים במעבד מזון את כל החומרים מלבד הביצה ומעבדים עד שנוצרים פירורים.
מוסיפים את הביצה וממשיכים לעבד רק עד שנוצר כדור בצק.
מוציאים את הבצק, משטחים לגודל פיתה, מצפים בניילון נצמד ומעבירים למקרר לארבע שעות לפחות.
לאחר הקרור, מניחים את הבצק בין שני ניירות אפיה ומרדדים לעלה בעובי 3-4 מ"מ.
קורצים עיגולים גדולים במעט מקוטר תבניות הטארטלטים ומניחים כל עיגול בצק על תבנית הטארטלט.
בעזרת מזלג עושים חורים בבצק, מניחים ניילון נצמד ומקפיאים.
בינתיים מחממים את התנור ל170 מעלות.
מוציאים את התבניות מההקפאה, ועל כל אחת מהן מניחים משקולות או קטניות יבשות.
אופים אפייה עיוורת במשך 15 דקות, מוציאים מהתנור, מסירים את המשקולות והניילון הנצמד ואופים שוב במשך כ15 דקות, עד הזהבה.

לקרם חלבה:
מערבבים היטב את הדבש והטחינה.
כן, זה הכל.

דיסקית קראנץ':
מערבבים היטב את כל החומרים ומוזגים על גבי ניר אפיה. מניחים מעל ניר אפיה נוסף ומרדדים ליצירת משטח בעובי 0.5 ס"מ. מעבירים לקירור במקרר לכמה דקות, עד שמשטח השוקולד קשה, אך לא קשה מדי וניתן לקרוץ ממנו עיגולים בקלות.
באמצעות קורצן הגול בקוטר מעט יותר קטן מתבנית הטארטלט קורצים עיגולים מושלמים. שומרים בקירור.
טיפ: מי שיודע לטמפרר שוקולד - עדיף ומומלץ לטמפרר את השוקולד, לוותר על חמאת הקקאו ולהמשיך כרגיל. 

לטבעות הטראפלס:
מביאים את השמנת לסף רתיחה. במקביל, ממיסים את השוקולד במיקרו. כשהשמנת והשוקולד בערך באותה טמפ' (40 מעלות) שופכים את השמנת על השוקולד ומערבבים היטב ליצירת תערובת אחידה. מעבירים לשק זילוף עם צנתר חלק וממלאים תבנית סיליקון בצורת טבעת בגנאש.
מעבירים למקפיא.

לנוגטין קקאו:
מחממים תנור ל180 מעלות.
מערבבים את הסוכר והפקטין היטב.
ממיסים על אש קטנה את החמאה ומוסיפים את תערובת הסוכר והפקטין.
מוסיפים את החלב, הגלוקוזה והקקאו ומבשלים תוך בחישה עד שהתערובת מגיעה לטמפ' של 110 מעלות.
מסירים מהאש ושופכים מיד על משטח סיליקון בצורה אחידה. התערובת צריכה להיות דקה יחסית.
אופים בתנור בין 10-20 דקות - נזהרים מאוד שלא יישרף. ככל שהשכבה דקה יותר, כך משך האפיה קצר יותר.
מוציאים מהתנור, מחכים שהנוגטין יתקרר לגמרי ושוברים לחתיכות קטנות.

הרכבה:
על כל בסיס בצק פריך מורחים קרם חלבה, עד 3/4 מגובה הדפנות.
מניחים מעל דיסקית קראנץ' ועליה מזליפים עוד נגיעה קטנטנה של קרם חלבה.
מניחים מעל טבעת טראפלס (נגיעת החלבה שהזלפנו "תדביק" את הטראפלס לדיסקית).
מניחים מעל שברי נוגטין קקאו.
בתיאבון!



יום שלישי, 26 באוגוסט 2014

קינוחי כוסות - שוקולד - שאלות שאין את מי לשאול


הרבה שאלות יש לי בימים האחרונים. המון שאלות. כל מני דברים קורים ואני צריכה להתייעץ, צריכה לשאול, צריכה תשובות - והאישה היחידה שאני סומכת עליה, האישה היחידה שאני יודעת שהיו לה התשובות הכי נכונות עבורי - איננה.
לפעמים יש לי שאלות הרות גורל, משנות עולמות. לפעמים יש לי סתם משהו קטן שאני פשוט לא יודעת איך עושים. לפעמים סתם התלבטות מטופשת.
ולפעמים כואב לי הלב ואין לי אותה שתגיד לי לא לדאוג, ושהכל יהיה בסדר. 
אימי המופלאה חסרה לי כל יום. אבל בימים האלה, שכל מה שאני רוצה זו תשובה מדוייקת, בימים האלה היא חסרה לי שבעתיים.
לפני כמה ימים התעוררתי עם כאבים חזקים בעין. מעולם לא כאבה לי העין. כמובן שהיה ברור לי שמדובר במחלה חשוכת מרפא, והנה, אוטוטו הכל נגמר. הרי למי כואבת העין כך פתאום?! לגוססים כמובן.
מייד עם פרוץ הכאב המשונה התייסרתי וחשבתי לעצמי שרק אימי המופלאה (שבמקרה היתה אחות מוסמכת במקצועה), רק היא היתה יודעת מה זה הדבר הזה ומה פשרו, ורק היא היתה אומרת לי שזה שום דבר, והיתה מרגיעה אותי באמת. היה ברור לי שהכאב היה עובר לי מאליו, אילו רק היתה אומרת לי את המילים - "אוי, פפושה, זה שום דבר. מחר כבר לא תרגישי כלום."
אבל היא לא היתה ולא אמרה והכאב הבלתי נסבל רק הלך והתחזק.
לפני המון שנים, כשעוד היתה לי אמא מופלאה שנהגתי להיוועץ בה בכל דבר, היתה לי שאלת "תחזוקת בית". כתבתי את השאלה באיזה פורום נשכח וקיבלתי כל כך הרבה תשובות, שכל אחת היתה גרועה מקודמתה. כשסיפרתי את זה, בדיעבד, לאמא שלי היא אמרה: "איך לא שאלת אותי? זה ממש פשוט!", והסבירה לי במדוייק איך לפתור את הבעיה.
עשיתי את מה שאמרה, וכצפוי  הפתרון שלה היה היחיד שעבד מבין כל העצות שקיבלתי, מה שגרם לי להתייסר עד דלא ידע. מה היה לי לחפש בחוץ? איך לא שאלתי אותה מהתחלה? הרי זו אמא שלי! ברור שהיא תדע...
השבוע, אחרי שהימים חלפו וכאב העין שלי רק החריף, קבעתי תור לרופאה. "מה היא כבר תחדש לי?" שאלתי את החתיך, "הרי ברור לי לגמרי מה זה! זה הסוף!"
בבוקר התור התקשרו מהמרפאה. הרופאה חולה, התור בוטל, תתקשרי יותר מאוחר, תקבעי תור חדש.
פה כבר נגמרתי. אפילו הרופאה לא יכולה לענות לי על השאלות?!
מיוסרת ועם כאב עין מחריף התחלתי את שגרת יומי, הכוללת, בין היתר, שיחה עם הדודה האהובה שלי, אחותה של אימי המופלאה. בין לבין קיטרתי וסיפרתי לה על כאבי העין שלי. "נו מה הבעיה, תקשיבי לי טוב טוב: תעשי לך תה, חכי שיתקרר קצת, קחי צמר-גפן, תטבלי בתה ותרטיבי איתו את העין".
זה היה נשמע לי הפתרון המטופש ביותר עלי אדמות, אבל אפופת ייאוש ותחושה של "מה כבר יש לי להפסיד" - ניסיתי.
הכאב נעלם כלא היה.
ייסורי המצפון, לעומתו, הגיעו במלוא עוזם: ממש כשם שבאותה הפעם התייסרתי שלא שאלתי את אמא שלי, גם הפעם. הלא יש לי דודה כל-כך אהובה. התשובות הרי נמצאות כל-כך קרוב. זה אמנם לא אימי המופלאה אבל זה הכי קרוב שרק אפשר.
וכמה שלפעמים היא עולה לי על העצבים, דודה שלי, ככה אני אוהבת אותה בכל ליבי.

פתאום הבנתי, שלפעמים, כשנדמה שאין אף אחד שיכול לעזור, כשנראה שהכל לא מסתדר, כשכל מה שאני רוצה זה את אמא שלי, האחת והיחידה, והיא אינה -

לפעמים התשובה נמצאת דווקא פה, ממש קרוב, במרחק שיחת טלפון אחת קטנה לאיזור חיוג 04.

קינוחי כוסות בשלושה סוגי שוקולד (להכנה יום מראש)
החומרים הדרושים
לקרם שוקולד לבן
200 מ"ל שמנת מתוקה
150 גרם שוקולד לבן

לכדור שוקולד חלב עם פצפוצי שוקולד מריר
250 מ"ל חלב
75 גרם סוכר
חצי מקל וניל
3 חלמונים
30 גרם קורנפלור
150 גרם שוקולד חלב
50 גרם שוקולד מריר - מגורר בפומפיה - ליצירת פצפוצים
120 גרם שמנת מתוקה מוקצפת לקצפת

לדיסקית קראנץ'
100 גרם שוקולד חלב מומס
125 גרם פרלינה לוז
50 גרם פייטה פיוטין
50 גרם ברס לוז
40 גרם חמאת קקאו מומסת

לגנאש השוקולד המזולף
150 גרם שוקולד מריר
200 מ"ל שמנת מתוקה
פצפוצי שוקולד חלב לקישוט (להשיג בחנויות מתמחות)

הוראות הכנה:

גנאש שוקולד לבן:
מביאים את השמנת לסף רתיחה. שופכים אותה על השוקולד. ממתינים כדקה ומערבבים היטב ליצירת תערובת אחידה. מעבירים לשק זילוף עם צנתר חלק (אפשר גם ללא צנתר) ושומרים בקירור.

כדור שוקולד חלב עם פצפוצי שוקולד מריר:
מכינים קרם פטיסייר:
מרתיחים את החלב וחצי מכמות הסוכר (כדי שהחלב לא יידבק לדפנות הסיר). בינתיים, בקערה נפרדת, טורפים חלמונים. מוסיפים את יתרת הסוכר וטורפים (כדי להימנע מהיווצרות גושים). מרוקנים את מקל הוניל ומוסיפים את תוכנו לחלמונים. מוסיפים את הקורנפלור ומערבבים ליצירת תערובת הומוגנית.
כשהחלב רתח שופכים אותו באיטיות לקערת החלמונים תוך טריפה מהירה. מחזירים את התערובת לסיר ומערבבים כל הזמן. כשהמסה מתעבה, מערבבים במשך דקה נוספת עד היווצרות בועה אחת ויחידה - ומסירים מהאש. 
לקערה אחת, בה מונח כבר שוקולד החלב, שופכים את הקרם דרך מסננת (כדי להימנע מלהכניס פנימה חלמונים שנקרשו). מערבבים היטב, מניחים בצמוד לקרם ניילון נצמד ומעבירים למקרר לקירור מוחלט.
כשהתערובת התקררה, מעבירים אותה לקערת המיקסר, מוסיפים את פצפוצי השוקולד המריר ומערבבים באמצעות וו גיטרה במהירות בינונית, לקבלת קרם חלק.
מקפלים פנימה את הקצפת (בשלוש פעמים) עד לקבלת קרם משגע :)
מזליפים את הקרם לתבנית כדורים, או כל תבנית סיליקון אחרת שנראית לכם הולמת, ומקפיאים ל24 שעות לפחות.

דיסקית קראנץ':
מערבבים היטב את כל החומרים ומוזגים על גבי ניר אפיה. מניחים מעל ניר אפיה נוסף ומרדדים ליצירת משטח בעובי 0.5 ס"מ. מעבירים לקירור במקרר לכמה דקות, עד שמשטח השוקולד קשה, אך לא קשה מדי וניתן לקרוץ ממנו עיגולים בקלות.
באמצעות קורצן הגול בקוטר מעט יותר קטן מהכוס שאתם מגישים בה, קורצים עיגולים מושלמים. שומרים בקירור.
טיפ: מי שיודע לטמפרר שוקולד - עדיף ומומלץ לטמפרר את השוקולד, לוותר על חמאת הקקאו ולהמשיך כרגיל. 

גנאש השוקולד המזולף:
מביאים את השמנת לסף רתיחה. שופכים אותה על השוקולד. ממתינים כדקה ומערבבים היטב ליצירת תערובת אחידה. מעבירים לשק זילוף עם צנתר משונן ושומרים בקירור.

הרכבה:
בכוסות ההגשה מזליפים מעט קרם שוקולד לבן, בכמות שתהיה מורגשת בטעם אך שלא יטבע בתוכה כדור המוס.
מניחים מעל את כדור מוס השוקולד ומעליו דיסקית קראנץ'.
מזליפים פרח גנאש מריר ומקשטים בפצפוצי שוקולד חלב.



יום ראשון, 8 ביוני 2014

קציצות עוף ובטטה נפלאות בתנור / דברים שרציתי לומר ולא הייתי מסוגלת

כל-כך הרבה פעמים אני מדברת ושומעת אותך יוצאת מגרוני.
משפטים שהיית נוהגת לומר הפכו למשפטי מפתח שלי.
למשל: "מה קרה, מנוחת הלוחם?" או כשהחתיך עף על עצמו על איזה תבשיל שהכין ואני אומרת לו שיחכה רגע, אני פשוט עוזרת למשאית של המדליות למצוא חניה.
את נוכחת בחיי כל הזמן. נוכחת ונפקדת. נמצאת ונעדרת. ההווייה שלך, החותם הכל-כך משמעותי שהשארת בחיי לגמרי נמצא, אבל את עצמך – לא.
ארבע שנים כבר לא.
בימים האחרונים שלך ברמב"ם בא אלי אח אחד מהצוות שבקושי הכרתי. הוא ראה שאני הולכת להתמוטט עוד שניה והוא בא, התיישב לידי והבטיח לי שהכל יהיה בסדר. שאמנם זה נראה שאנחנו הולכים לקרוס ברגע שתלכי לנו, אבל אני עוד אראה – כולם מסתדרים בסוף. 
גם אנחנו נסתדר.
הוא צדק. אני מרגישה שהסתדרנו. למדנו לחיות. בלעדייך. למדנו לחיות בלעדייך, בלי לפחד להזכיר אותך, למדנו לחיות בלעדייך בלי לפחד להיזכר בך ולדבר עלייך כמעט בכל מפגש משפחתי, או בכל שיחת אחים. ואפילו למדנו לחיות בלעדייך בלי לפחד לצחוק עלייך. כאילו את עדיין פה. 
את איתנו כל הזמן, אבל את גם כל-כך לא איתנו. כל-כך אינך.
בחודשים האחרונים אחי הגאון ואני מנסים לארגן משהו נחמד לזיכרך וביקשתי בקבוצת בני-דודים בווטסאפ, שכל אחד ישלח לי חוויה שלו עם אמא, שנחרתה בזכרונו. התשובות שקיבלתי ריסקו לי את הלב. פתאום הבנתי, שכמה שחשבתי שאת טבועה בי, שכמה שחשבתי שאני מצליחה, קצת, להיכנס לנעליים הגדולות שלך - טעיתי.
את ידעת לעשות דברים שאין לי מושג איך עושים, או גרוע מזה – שאני אפילו לא יודעת שצריך לעשות.
למשל, הסיפור של בן-דודי דן. יום אחד הוא התארח אצלינו ושיחק במשחק חיילים של אחי הגאון. אם אני הייתי רואה אחיין שלי משחק במשחק של הבן שלי - זה היה עובר לידי. אבל כשאימי המופלאה ראתה את זה, היא לקחה אותו לחנות צעצועים כדי לקנות לו את אותו המשחק בדיוק, כדי שיוכל להינות ממנו גם בבית שלו.
ועוד דבר שבלט מכולם: המפגשים אחד-על-אחד. הרי ברור שדן זוכר גם בדיוק איפה הם ישבו יחד, אימי המופלאה והוא, רק שניהם, לבדם, אחרי שקנו את המשחק. ובת דודתי סיון, שזוכרת איך אמא שלי הסתובבה איתה בכל העמק לחפש וילון לחדר שלה ולא ויתרה עד שהן מצאו את ה-וילון שסיון אהבה.
זו היתה אמא שלי. יותר מכל דבר אחר – היא פשוט ידעה להקדיש זמן ותשומת לב. ידעה להקדיש תשומת לב מוחלטת  לכל ילד שלה, לכל אחיין שלה, לכל עובד שלה ולכל חבר שלה. כל-כך עסוקה היא היתה, ועם זאת כל כך פנויה לכל אחד כשרק זיהתה את הצורך.
אני לא יודעת לעשות כאלה דברים.
אני לא יודעת לזהות כאלה רגעים.
אני לא יודעת וכנראה שלעולם כבר לא אדע.
קציצות עוף ובטטה נפלאות בתנור 
החומרים הדרושים

500  גרם עוף טחון
1     בטטה בינונית
       מעט שמן זית
1-3  שיני שום (אם לא אוהבים אפשר לוותר)
2     גבעולי בצל ירוק קצוצים דק
2     כפות פירורי לחם
1     ביצה
לציפוי: פירורי לחם ושומשום.
תבלינים:
כפית זרעי חרדל
רבע כפית פלפל ארבע העונות
קורט מלח
כפית רוטב צ'ילי
הוראות הכנה:
1.    קולפים את הבטטה וחותכים לפרוסות עבות. מניחים בתבנית עם נייר אפיה. למעוניינים: קוצצים את השום ומניחים תחת פרוסות הבטטה. מזליפים מעט שמן זית ומתבלים במלח ופלפל גרוסים. צולים בתנור בטמפ' 250 מעלות עד שהבטטה רכה.
2.    שמים בקערה את העוף הטחון, הבצל הירוק, פרוסות הבטטה, הביצה ופירורי הלחם - ומועכים ליצירת תערובת אחידה לקציצות.
3.   במטחנת תבלינים או בעזרת מכתש ועלי כותשים את הפלפל וזרעי החרדל. מוסיפים יחד עם שאר התבלינים לתערובת העוף ומערבבים היטב.
4.    בידיים לחות (למניעת הידבקות) יוצרים קציצות ומצפים בפירורי לחם ושומשום. מסדרים בתבנית מרופדת בנייר אפייה.
5.    אופים בחום של 180 מעלות בערך שלושים דקות, הופכים את הקציצות ואופים עוד 20-30 דקות עד שהקציצות מוכנות.

למעוניינים ברוטב:
מערבבים ביחס זהה מיונז+רוטב סויה+ צ'ילי מתוק.

יום שישי, 14 במרץ 2014

משלוח מנות לשנת 2014 - משמחה לתוגה, מתוגה לשמחה.



פורים שמח חברים וחברות! אין מה לומר, התגעגעתי :)

לפני כמה זמן אחותי היפה כתבה על חודש מרס הארור. חודש מרס היה ה-חודש במשפחה שלנו: קודם כל ישנו פורים, שהוא הרי החג הכי שווה בשנה, שגם היה החג האהוב על אימי המופלאה. והיה גם יום-ההולדת שלה, 4 במרס. וגם לאחותי היפה יש יום הולדת במרס, ב 7 בחודש. ולחתיך כמובן, 25 במרס. וגם לבת-דודתי המהוללת, 8 במרס, ויום נישואין ב20 במרס ועוד היד נטויה...
אלא שבשנת 2010 החודש הזה הפך לחודש ארור. כי אמנם פורים, ואמנם ימי הולדת, אבל את יום ההולדת של אמא שלי כבר לא חוגגים. זו רק התזכורת הזו בנייד שממשיכה להופיע כל שנה מחדש ולהצליף לי בלב, גם כשאני חושבת שאני הכי מוכנה לה. וכאילו לא די בזה, מרס הוא גם החודש שבו היא נפטרה.
9 במרס 2010.
יום נוראי ושחור שהצליח להשחיר את החודש השמח הזה כולו.

אבל...
אצלינו במשפחה לא נותנים לאבל להשתלט על החיים. אז בין דמעה לדמעה, ובין בכי קורע לב למשנהו - אנחנו גם חוגגים כמו שצריך. אחותי כבר לא מתייסרת לחגוג לעצמה ימי הולדת למרות הסמיכות הכואבת ליום פטירתה של אימי המופלאה, ואנחנו כבר לא מפחדים מלשמוח בפורים ובטח שלא מפספסים את מנהג משלוחי המנות, האהוב עלי כל כך.

גם השנה, כמיטב המסורת, הכנתי משלוחי מנות לחברים היפים שלנו.
לפני חודש הכנתי את רשימת החברים שיקבלו מאיתנו משלוחים והייתי בטוחה שאני יורדת במספר משנה שעברה (אז חילקנו 25 משלוחים והרגשתי ששברתי שיאים...), אלא שאיכשהו מספר החברים עלה בחמישה וממש היום חילקנו ברחבי גוש דן שלושים משלוחי מנות(!) 
מה יש לומר... אני כל-כך נהנית מזה! להכין רשימות קניות, לקנות שוקולדים, למדוד, לשקול, להמיס ולבחוש, לארוז בקפידה ואז...
להסתובב בין החברים, להעניק להם את המשלוחים ולראות בדרכים אנשים מחופשים... בקיצור - אושר גדול. 
מרס ההפכפך. מתוגה לשמחה - משמחה לתוגה. (הציטוט היפה הזה שייך למוטי חביב, ששידר את הניצחון ההיסטורי של מכבי חיפה על פריז סן ז'רמן ב98'). 

ובכן, נלך על השמחה: שוקולדים.
השנה הכנתי משלוחי מנות על טהרת השוקולד. בשנים עברו קצת נזהרתי מזה, כי אמנם אני מאוד אוהבת שוקולדים, אבל לא כולם כמוני.
השנה, החלטתי, חבריי היקרים מפז יתאימו את עצמם לגחמותיי וטימפררתי כמויות של שוקולד שלא טימפררתי לאורך כל חיי. לראשונה אפילו התנסיתי בעבודה עם שוקולד דולצ'ה של ולרונה שהוא בפירוש - אחד השוקולדים הנפלאים שטעמתי מעודי.




אמנם חלק מהתמונות כבר חשפתי בפניכם בדף הפייסבוק של הבלוג, אבל רובן חדשות מהניילונים. 
השנה היו לי שתי פנטזיות לגבי המשלוחים. אחת הצלחתי לממש ואילו את השניה לצערי לא הצלחתי.
הראשונה היתה להשיג שפורפרות פח ריקות ולמלא אותן בממרח שוקולד-אגוזים הום-מייד.
שנה. שנה שלמה חיפשתי אחר השפורפרות הריקות הללו ללא הצלחה. חרשתי את הארץ, חנויות מסוגים שונים, חיפשתי בלי סוף והעלתי חרס. חיפשתי באיביי, חיפשתי בגיחות עם החתיך לחו"ל... גורנישט. לא מצאתי את מה שכל-כך חלמתי עליו. 
אבל אז מצאתי את ניר, בחור מקסים במיוחד שהצליח למצוא עבורי שפורפרות ולהביא לי אותן שניה לפני פורים. כך נראתה התוצאה הסופית:



















כדי למתג שפורפרות פח לבנות בצורה עמידה ככל האפשר (כך שהמיתוג יתקפל יפה עם הלחיצות על השפורפרת), השתמשתי במדבקות ויניל. שעות עמדתי מול הסטנד עם מבחר הצבעים העצום ולא ידעתי מה לבחור, מה גם שמעולם לא עבדתי עם ויניל עד לרגע זה ולא ידעתי איך ומה יהיה. בסופו של דבר קניתי צבע פשוט וסולידי, "תכלת It's a boy", והשתמשתי, לראשונה מאז ראש-השנה שעברה, במכשיר הקמאו שלי, מכשיר חיתוך שקניתי אונליין ברגע של קפריזה מיותרת, אשר רוב חייו הקצרים מקפיד להעלות אבק מרוב חוסר שימוש. אבל פעם ביובל, כשמגיע איזה חג חשוב ואיתו המוזה, אני נזכרת בו ומנסה לעשות משהו מועיל, כמו, למשל, למתג שפורפרות פח...
יש דברים שפשוט-אין-לי-שום-סבלנות-לעשות. אחד מהם, אותו גיליתי ממש לאחרונה, הוא לחלץ, באמצעות סיכת תפירה קטנה, חתיכות אותיות מיניאטוריות משלושים מדבקות ויניל קטנטנות. סה"כ 870 אותיות. סיוט מתמשך. עבדתי על הנייטמר הזה מ11:00 בבוקר ועד איזור 17:00. הגב הלך לי, העיניים גם, אפילו חודה של הסיכה התקהה והיא הושלכה והוחלפה באחרת. אבל פה לא תמה הדרמה. החשש הגדול שלי היה שהמדבקות לא יצליחו להידבק כראוי על השפורפרות. כאן כבר לא לקחתי שום צ'אנסים מיותרים והפלתי את המטלה על החתיך הפדנט שלי, שידביק את המדבקות בעצמו.  וזה הצליח :) הוא הדביק את המיתוג בדיוק באמצע, בדיוק כפי שדמיינתי.
באשר למיתוג, הרי שזו היתה הפנטזיה שפחות יצאה לפועל. תכננתי להוסיף לכל משלוח מנות רצועת דף צרה (כמו סימנייה) עם איורים בעיפרון המתארים כל פריט במשלוח ותחתיהם הסבר קצר.
אלא שמהר מאוד הבנתי שאמנם אני עושה רשימות מפורטות לפני החג ומחליטה ב-ד-י-ו-ק מה יהיה במשלוח המנות שלי, אולם יומיים לפני החג הרשימות משתנות, דברים שהייתי בטוחה שאכין נראים לי פתאום חסרי משמעות ודברים חדשים מועלים על הכתב. וכך, היות שבחורה מלאת פנטזיות אנוכי, אך גם מציאותית למדי, והיות שאני מכירה את עצמי למעלה משלושים שנה - 
ידעתי שזה מה שיקרה ונמנעתי מלהתחנן למאייר הבית המוכשר לבל יעמול על איורים קטנים ומושקעים שלא ייעשה בהם בסוף כל שימוש.
מה שכן, כידוע לכם, אני אוהבת Branding! אני אוהבת שפה עיצובית. אני אוהבת שהכל נראה Fine. הצרה היא שאני לא מעצבת. רחוק מזה. אני רק יודעת להתרשם ולהתלהב מדברים יפים.
אז גייסתי את מרב כוחותיי העיצוביים (הדלים) ומיתגתי, למרות הכל, את המשלוחים.
כך זה נראה:
ראשית - אני אוהבת למתג אישית. אני אוהבת לכתוב שמות על מקומות ישיבה בשולחן חג ערוך למשעי ואני אוהבת למתג שמית מתנות, גם כשהן זהות זו לזו.
בדומה למיתוג שפורפרות הפח, גם פה השתמשתי במכשיר החיתוך וחתכתי כרטיסים כחולים, שאותם הדבקתי על נייר עבה בצבע בורדו, עם דבק דו-צדדי, כדי לתת נפח לכרטיס.
ליצן במנוסה מעשרות אותיות המאיימות לכלותו...
וכעת - למיתוג אריזות המתוקים (שהוכנו בעיקר כדי שהחברים ידעו מה הם הולכים לאכול). גם כאן השתמשתי באותו קו - הליצן המהולל, צבעים שונים לכל מוצר ופורמט קבוע של מדבקה בצד ימין, שם המוצר בגדול, ומתחת, בקטן, עוד כמה מילים עליו.

 והנה הם, בזה אחר זה, בגודל נורמלי:

שוקולד ולרונה דולצ'ה - השוקולד הטעים ביותר שיצא לי לאכול. כאן, כמנדיאנטים עם חמוציות מיובשות. שילוב מנצח מרעיון שנתן לי השוקלטייר הנפלא רונן אפללו.

 גנאש שוקולד לבן-קוקוס קלוי מצופה כדור שוקולד ולרונה, וכל האושר הזה - על מקל.



את הטראפלס הללו ציפיתי בשוקולד מריר מטומפרר, ורק אז הוספתי את הקקאו מעל. כך מתקבלים טראפלס יותר יוקרתיים, אבל בעיקר - יותר מפתיעים ובעלי מרקמים שונים.





אלה שברי שוקולד לבן עם פצפוצי שוקולד (מיני-מיני קליק) מריר וחלב. פשוט וקל.  ידיי עטויית כפפות מטבח כחולות גונבות שוקולד אחד תוך כדי עבודה. כי אצלי, הסנדלר הולך נעול היטב!



 וזו ביצת הפתעה.   





















את תבנית הפוליקרבונט-ביצים המיוחדת הזו פירגנתי לעצמי ביום הולדתי האחרון (אל דאגה, יחד עם שלל פירגונים נוספים, אני לא מחמירה עם עצמי בימי הולדת...) וזו היתה הפעם הראשונה שהשתמשתי בה. מאוד חששתי לעבוד עם התבנית הזו, לא יודעת למה, אבל פחדתי שלא אצליח לחלץ את ביצי השוקולד כמו שצריך מהתבנית. בסוף, עיניכם הרואות, זה הצליח :)






את הרעיון למילוי ביצי השוקולד נתן לי הקונדיטור האהוב עלי דן מאורי (כן, אותו אחד שכבר הציל אותי בעבר). המילוי הגאוני שהציע היה גנאש שוקולד מריר עם ברס קראנצ'י וקוביית טראפלס. עולם שלם של מרקמים, שיוצרים חגיגה בפה. תודה, דן!



וכמובן, שאני לא יכולה לחלק משלוח-מנות בלי להוסיף את נשיקות המרנג האהובות עלי כל-כך. הפעם פיזרתי על חלקן אבקת קקאו הולנדי ועל היתר אבקת נוגט. 

ולסיום...

החתיך ביקש למסור, אחרי שקיטר ללא הרף על שטיפת תבניות הסיליקון הרבות, על שלל שקעיהן הבלתי נסלחים, שכל אחד שקיבל משלוח מנות מוזמן לבוא ולשטוף לפחות תבנית סיליקון אחת, כי הוא שונא את זה. אז, חברים יקרים, לתשומת ליבכם!

שיהיה חג פורים שמח במיוחד, מלא בגשם שיירד רק כשאתם נמצאים במקומות מקורים, ושטוף שמש מחממת כשאתם צועדים מחופשים ברחובות.