יום ראשון, 8 ביוני 2014

קציצות עוף ובטטה נפלאות בתנור / דברים שרציתי לומר ולא הייתי מסוגלת

כל-כך הרבה פעמים אני מדברת ושומעת אותך יוצאת מגרוני.
משפטים שהיית נוהגת לומר הפכו למשפטי מפתח שלי.
למשל: "מה קרה, מנוחת הלוחם?" או כשהחתיך עף על עצמו על איזה תבשיל שהכין ואני אומרת לו שיחכה רגע, אני פשוט עוזרת למשאית של המדליות למצוא חניה.
את נוכחת בחיי כל הזמן. נוכחת ונפקדת. נמצאת ונעדרת. ההווייה שלך, החותם הכל-כך משמעותי שהשארת בחיי לגמרי נמצא, אבל את עצמך – לא.
ארבע שנים כבר לא.
בימים האחרונים שלך ברמב"ם בא אלי אח אחד מהצוות שבקושי הכרתי. הוא ראה שאני הולכת להתמוטט עוד שניה והוא בא, התיישב לידי והבטיח לי שהכל יהיה בסדר. שאמנם זה נראה שאנחנו הולכים לקרוס ברגע שתלכי לנו, אבל אני עוד אראה – כולם מסתדרים בסוף. 
גם אנחנו נסתדר.
הוא צדק. אני מרגישה שהסתדרנו. למדנו לחיות. בלעדייך. למדנו לחיות בלעדייך, בלי לפחד להזכיר אותך, למדנו לחיות בלעדייך בלי לפחד להיזכר בך ולדבר עלייך כמעט בכל מפגש משפחתי, או בכל שיחת אחים. ואפילו למדנו לחיות בלעדייך בלי לפחד לצחוק עלייך. כאילו את עדיין פה. 
את איתנו כל הזמן, אבל את גם כל-כך לא איתנו. כל-כך אינך.
בחודשים האחרונים אחי הגאון ואני מנסים לארגן משהו נחמד לזיכרך וביקשתי בקבוצת בני-דודים בווטסאפ, שכל אחד ישלח לי חוויה שלו עם אמא, שנחרתה בזכרונו. התשובות שקיבלתי ריסקו לי את הלב. פתאום הבנתי, שכמה שחשבתי שאת טבועה בי, שכמה שחשבתי שאני מצליחה, קצת, להיכנס לנעליים הגדולות שלך - טעיתי.
את ידעת לעשות דברים שאין לי מושג איך עושים, או גרוע מזה – שאני אפילו לא יודעת שצריך לעשות.
למשל, הסיפור של בן-דודי דן. יום אחד הוא התארח אצלינו ושיחק במשחק חיילים של אחי הגאון. אם אני הייתי רואה אחיין שלי משחק במשחק של הבן שלי - זה היה עובר לידי. אבל כשאימי המופלאה ראתה את זה, היא לקחה אותו לחנות צעצועים כדי לקנות לו את אותו המשחק בדיוק, כדי שיוכל להינות ממנו גם בבית שלו.
ועוד דבר שבלט מכולם: המפגשים אחד-על-אחד. הרי ברור שדן זוכר גם בדיוק איפה הם ישבו יחד, אימי המופלאה והוא, רק שניהם, לבדם, אחרי שקנו את המשחק. ובת דודתי סיון, שזוכרת איך אמא שלי הסתובבה איתה בכל העמק לחפש וילון לחדר שלה ולא ויתרה עד שהן מצאו את ה-וילון שסיון אהבה.
זו היתה אמא שלי. יותר מכל דבר אחר – היא פשוט ידעה להקדיש זמן ותשומת לב. ידעה להקדיש תשומת לב מוחלטת  לכל ילד שלה, לכל אחיין שלה, לכל עובד שלה ולכל חבר שלה. כל-כך עסוקה היא היתה, ועם זאת כל כך פנויה לכל אחד כשרק זיהתה את הצורך.
אני לא יודעת לעשות כאלה דברים.
אני לא יודעת לזהות כאלה רגעים.
אני לא יודעת וכנראה שלעולם כבר לא אדע.
קציצות עוף ובטטה נפלאות בתנור 
החומרים הדרושים

500  גרם עוף טחון
1     בטטה בינונית
       מעט שמן זית
1-3  שיני שום (אם לא אוהבים אפשר לוותר)
2     גבעולי בצל ירוק קצוצים דק
2     כפות פירורי לחם
1     ביצה
לציפוי: פירורי לחם ושומשום.
תבלינים:
כפית זרעי חרדל
רבע כפית פלפל ארבע העונות
קורט מלח
כפית רוטב צ'ילי
הוראות הכנה:
1.    קולפים את הבטטה וחותכים לפרוסות עבות. מניחים בתבנית עם נייר אפיה. למעוניינים: קוצצים את השום ומניחים תחת פרוסות הבטטה. מזליפים מעט שמן זית ומתבלים במלח ופלפל גרוסים. צולים בתנור בטמפ' 250 מעלות עד שהבטטה רכה.
2.    שמים בקערה את העוף הטחון, הבצל הירוק, פרוסות הבטטה, הביצה ופירורי הלחם - ומועכים ליצירת תערובת אחידה לקציצות.
3.   במטחנת תבלינים או בעזרת מכתש ועלי כותשים את הפלפל וזרעי החרדל. מוסיפים יחד עם שאר התבלינים לתערובת העוף ומערבבים היטב.
4.    בידיים לחות (למניעת הידבקות) יוצרים קציצות ומצפים בפירורי לחם ושומשום. מסדרים בתבנית מרופדת בנייר אפייה.
5.    אופים בחום של 180 מעלות בערך שלושים דקות, הופכים את הקציצות ואופים עוד 20-30 דקות עד שהקציצות מוכנות.

למעוניינים ברוטב:
מערבבים ביחס זהה מיונז+רוטב סויה+ צ'ילי מתוק.