יום שישי, 14 במרץ 2014

משלוח מנות לשנת 2014 - משמחה לתוגה, מתוגה לשמחה.



פורים שמח חברים וחברות! אין מה לומר, התגעגעתי :)

לפני כמה זמן אחותי היפה כתבה על חודש מרס הארור. חודש מרס היה ה-חודש במשפחה שלנו: קודם כל ישנו פורים, שהוא הרי החג הכי שווה בשנה, שגם היה החג האהוב על אימי המופלאה. והיה גם יום-ההולדת שלה, 4 במרס. וגם לאחותי היפה יש יום הולדת במרס, ב 7 בחודש. ולחתיך כמובן, 25 במרס. וגם לבת-דודתי המהוללת, 8 במרס, ויום נישואין ב20 במרס ועוד היד נטויה...
אלא שבשנת 2010 החודש הזה הפך לחודש ארור. כי אמנם פורים, ואמנם ימי הולדת, אבל את יום ההולדת של אמא שלי כבר לא חוגגים. זו רק התזכורת הזו בנייד שממשיכה להופיע כל שנה מחדש ולהצליף לי בלב, גם כשאני חושבת שאני הכי מוכנה לה. וכאילו לא די בזה, מרס הוא גם החודש שבו היא נפטרה.
9 במרס 2010.
יום נוראי ושחור שהצליח להשחיר את החודש השמח הזה כולו.

אבל...
אצלינו במשפחה לא נותנים לאבל להשתלט על החיים. אז בין דמעה לדמעה, ובין בכי קורע לב למשנהו - אנחנו גם חוגגים כמו שצריך. אחותי כבר לא מתייסרת לחגוג לעצמה ימי הולדת למרות הסמיכות הכואבת ליום פטירתה של אימי המופלאה, ואנחנו כבר לא מפחדים מלשמוח בפורים ובטח שלא מפספסים את מנהג משלוחי המנות, האהוב עלי כל כך.

גם השנה, כמיטב המסורת, הכנתי משלוחי מנות לחברים היפים שלנו.
לפני חודש הכנתי את רשימת החברים שיקבלו מאיתנו משלוחים והייתי בטוחה שאני יורדת במספר משנה שעברה (אז חילקנו 25 משלוחים והרגשתי ששברתי שיאים...), אלא שאיכשהו מספר החברים עלה בחמישה וממש היום חילקנו ברחבי גוש דן שלושים משלוחי מנות(!) 
מה יש לומר... אני כל-כך נהנית מזה! להכין רשימות קניות, לקנות שוקולדים, למדוד, לשקול, להמיס ולבחוש, לארוז בקפידה ואז...
להסתובב בין החברים, להעניק להם את המשלוחים ולראות בדרכים אנשים מחופשים... בקיצור - אושר גדול. 
מרס ההפכפך. מתוגה לשמחה - משמחה לתוגה. (הציטוט היפה הזה שייך למוטי חביב, ששידר את הניצחון ההיסטורי של מכבי חיפה על פריז סן ז'רמן ב98'). 

ובכן, נלך על השמחה: שוקולדים.
השנה הכנתי משלוחי מנות על טהרת השוקולד. בשנים עברו קצת נזהרתי מזה, כי אמנם אני מאוד אוהבת שוקולדים, אבל לא כולם כמוני.
השנה, החלטתי, חבריי היקרים מפז יתאימו את עצמם לגחמותיי וטימפררתי כמויות של שוקולד שלא טימפררתי לאורך כל חיי. לראשונה אפילו התנסיתי בעבודה עם שוקולד דולצ'ה של ולרונה שהוא בפירוש - אחד השוקולדים הנפלאים שטעמתי מעודי.




אמנם חלק מהתמונות כבר חשפתי בפניכם בדף הפייסבוק של הבלוג, אבל רובן חדשות מהניילונים. 
השנה היו לי שתי פנטזיות לגבי המשלוחים. אחת הצלחתי לממש ואילו את השניה לצערי לא הצלחתי.
הראשונה היתה להשיג שפורפרות פח ריקות ולמלא אותן בממרח שוקולד-אגוזים הום-מייד.
שנה. שנה שלמה חיפשתי אחר השפורפרות הריקות הללו ללא הצלחה. חרשתי את הארץ, חנויות מסוגים שונים, חיפשתי בלי סוף והעלתי חרס. חיפשתי באיביי, חיפשתי בגיחות עם החתיך לחו"ל... גורנישט. לא מצאתי את מה שכל-כך חלמתי עליו. 
אבל אז מצאתי את ניר, בחור מקסים במיוחד שהצליח למצוא עבורי שפורפרות ולהביא לי אותן שניה לפני פורים. כך נראתה התוצאה הסופית:



















כדי למתג שפורפרות פח לבנות בצורה עמידה ככל האפשר (כך שהמיתוג יתקפל יפה עם הלחיצות על השפורפרת), השתמשתי במדבקות ויניל. שעות עמדתי מול הסטנד עם מבחר הצבעים העצום ולא ידעתי מה לבחור, מה גם שמעולם לא עבדתי עם ויניל עד לרגע זה ולא ידעתי איך ומה יהיה. בסופו של דבר קניתי צבע פשוט וסולידי, "תכלת It's a boy", והשתמשתי, לראשונה מאז ראש-השנה שעברה, במכשיר הקמאו שלי, מכשיר חיתוך שקניתי אונליין ברגע של קפריזה מיותרת, אשר רוב חייו הקצרים מקפיד להעלות אבק מרוב חוסר שימוש. אבל פעם ביובל, כשמגיע איזה חג חשוב ואיתו המוזה, אני נזכרת בו ומנסה לעשות משהו מועיל, כמו, למשל, למתג שפורפרות פח...
יש דברים שפשוט-אין-לי-שום-סבלנות-לעשות. אחד מהם, אותו גיליתי ממש לאחרונה, הוא לחלץ, באמצעות סיכת תפירה קטנה, חתיכות אותיות מיניאטוריות משלושים מדבקות ויניל קטנטנות. סה"כ 870 אותיות. סיוט מתמשך. עבדתי על הנייטמר הזה מ11:00 בבוקר ועד איזור 17:00. הגב הלך לי, העיניים גם, אפילו חודה של הסיכה התקהה והיא הושלכה והוחלפה באחרת. אבל פה לא תמה הדרמה. החשש הגדול שלי היה שהמדבקות לא יצליחו להידבק כראוי על השפורפרות. כאן כבר לא לקחתי שום צ'אנסים מיותרים והפלתי את המטלה על החתיך הפדנט שלי, שידביק את המדבקות בעצמו.  וזה הצליח :) הוא הדביק את המיתוג בדיוק באמצע, בדיוק כפי שדמיינתי.
באשר למיתוג, הרי שזו היתה הפנטזיה שפחות יצאה לפועל. תכננתי להוסיף לכל משלוח מנות רצועת דף צרה (כמו סימנייה) עם איורים בעיפרון המתארים כל פריט במשלוח ותחתיהם הסבר קצר.
אלא שמהר מאוד הבנתי שאמנם אני עושה רשימות מפורטות לפני החג ומחליטה ב-ד-י-ו-ק מה יהיה במשלוח המנות שלי, אולם יומיים לפני החג הרשימות משתנות, דברים שהייתי בטוחה שאכין נראים לי פתאום חסרי משמעות ודברים חדשים מועלים על הכתב. וכך, היות שבחורה מלאת פנטזיות אנוכי, אך גם מציאותית למדי, והיות שאני מכירה את עצמי למעלה משלושים שנה - 
ידעתי שזה מה שיקרה ונמנעתי מלהתחנן למאייר הבית המוכשר לבל יעמול על איורים קטנים ומושקעים שלא ייעשה בהם בסוף כל שימוש.
מה שכן, כידוע לכם, אני אוהבת Branding! אני אוהבת שפה עיצובית. אני אוהבת שהכל נראה Fine. הצרה היא שאני לא מעצבת. רחוק מזה. אני רק יודעת להתרשם ולהתלהב מדברים יפים.
אז גייסתי את מרב כוחותיי העיצוביים (הדלים) ומיתגתי, למרות הכל, את המשלוחים.
כך זה נראה:
ראשית - אני אוהבת למתג אישית. אני אוהבת לכתוב שמות על מקומות ישיבה בשולחן חג ערוך למשעי ואני אוהבת למתג שמית מתנות, גם כשהן זהות זו לזו.
בדומה למיתוג שפורפרות הפח, גם פה השתמשתי במכשיר החיתוך וחתכתי כרטיסים כחולים, שאותם הדבקתי על נייר עבה בצבע בורדו, עם דבק דו-צדדי, כדי לתת נפח לכרטיס.
ליצן במנוסה מעשרות אותיות המאיימות לכלותו...
וכעת - למיתוג אריזות המתוקים (שהוכנו בעיקר כדי שהחברים ידעו מה הם הולכים לאכול). גם כאן השתמשתי באותו קו - הליצן המהולל, צבעים שונים לכל מוצר ופורמט קבוע של מדבקה בצד ימין, שם המוצר בגדול, ומתחת, בקטן, עוד כמה מילים עליו.

 והנה הם, בזה אחר זה, בגודל נורמלי:

שוקולד ולרונה דולצ'ה - השוקולד הטעים ביותר שיצא לי לאכול. כאן, כמנדיאנטים עם חמוציות מיובשות. שילוב מנצח מרעיון שנתן לי השוקלטייר הנפלא רונן אפללו.

 גנאש שוקולד לבן-קוקוס קלוי מצופה כדור שוקולד ולרונה, וכל האושר הזה - על מקל.



את הטראפלס הללו ציפיתי בשוקולד מריר מטומפרר, ורק אז הוספתי את הקקאו מעל. כך מתקבלים טראפלס יותר יוקרתיים, אבל בעיקר - יותר מפתיעים ובעלי מרקמים שונים.





אלה שברי שוקולד לבן עם פצפוצי שוקולד (מיני-מיני קליק) מריר וחלב. פשוט וקל.  ידיי עטויית כפפות מטבח כחולות גונבות שוקולד אחד תוך כדי עבודה. כי אצלי, הסנדלר הולך נעול היטב!



 וזו ביצת הפתעה.   





















את תבנית הפוליקרבונט-ביצים המיוחדת הזו פירגנתי לעצמי ביום הולדתי האחרון (אל דאגה, יחד עם שלל פירגונים נוספים, אני לא מחמירה עם עצמי בימי הולדת...) וזו היתה הפעם הראשונה שהשתמשתי בה. מאוד חששתי לעבוד עם התבנית הזו, לא יודעת למה, אבל פחדתי שלא אצליח לחלץ את ביצי השוקולד כמו שצריך מהתבנית. בסוף, עיניכם הרואות, זה הצליח :)






את הרעיון למילוי ביצי השוקולד נתן לי הקונדיטור האהוב עלי דן מאורי (כן, אותו אחד שכבר הציל אותי בעבר). המילוי הגאוני שהציע היה גנאש שוקולד מריר עם ברס קראנצ'י וקוביית טראפלס. עולם שלם של מרקמים, שיוצרים חגיגה בפה. תודה, דן!



וכמובן, שאני לא יכולה לחלק משלוח-מנות בלי להוסיף את נשיקות המרנג האהובות עלי כל-כך. הפעם פיזרתי על חלקן אבקת קקאו הולנדי ועל היתר אבקת נוגט. 

ולסיום...

החתיך ביקש למסור, אחרי שקיטר ללא הרף על שטיפת תבניות הסיליקון הרבות, על שלל שקעיהן הבלתי נסלחים, שכל אחד שקיבל משלוח מנות מוזמן לבוא ולשטוף לפחות תבנית סיליקון אחת, כי הוא שונא את זה. אז, חברים יקרים, לתשומת ליבכם!

שיהיה חג פורים שמח במיוחד, מלא בגשם שיירד רק כשאתם נמצאים במקומות מקורים, ושטוף שמש מחממת כשאתם צועדים מחופשים ברחובות.